החלטה בתיק בש"א 152336/08

1.         בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן כנגד המבקשת, ביום 30.12.07, בהיעדר הגנה.

2.         פסק הדין ניתן בהסתמך על מסירת כתב התביעה למבקשת.

            טענות המבקשת בתמצית:

3.         עם קבלת התיק למשרד ב"כ המבקשת, פנה עו"ד רן שפירא (להלן: "ב"כ המבקשת") למשיב, טלפונית והודיע לו כי משרדו מונה לייצג את הנתבעים בתובענה.

            בשיחה זו, ביקש ב"כ המבקשת את הסכמת המשיב, למתן ארכה להגשת כתב הגנה מטעם הנתבעים, עד ליום 30.1.08.

            בנוסף, שלח ב"כ המבקשת, למשיב, פקס מיום 20.12.07, בו כתב כי משרדו מונה לייצג את הנתבעים וביקש שוב ארכה להגשת כתב הגנה.

            ביום 23.12.07 פנה המשיב, בפקס, למשרד ב"כ המבקשת, בו אישר ארכה להגשת כתב הגנה מטעם הנתבעים, עד ליום 2.1.08, בכפוף לכך שיועברו לו ייפויי כוח וכן אישור כי התביעה הומצאה כדין לנתבע מס' 1, במועד המצאתה למבקשת.

            באותו יום העביר ב"כ המבקשת פקס למשרד המשיב לו צירף ייפוי כוח מטעם המבקשת ובו נכתב כי ייפוי כוח מטעם הנתבע מס' 1 יישלח בימים הקרובים.

            בפקס זה ביקש ב"כ המבקשת לקבל את אישורו הפורמאלי של המשיב לארכה המבוקשת.

            הואיל ולא קיבל התייחסות לפקס מיום 23.12.07, הגיש ב"כ המבקשת לבית המשפט, ביום 25.12.07, בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה מטעם הנתבעים.

            ביום 17.1.08 נודע לב"כ המבקשת, ממכתב מאת המשיב,  אודות פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה.

            המבקשת סבורה כי המשיב פעל בחוסר תום לב כשפעל לקבל פסק דין בהיעדר הגנה במקביל להתכתבויותיו ושיחותיו עם ב"כ המבקשת.

            טענת המבקשת הינה כי די בקיומה של הבקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה, שהוגשה חמישה ימים טרם מתן פסק הדין, בכדי להצדיק ביטול פסק הדין.

            טענות המשיב בתמצית:

4.         המשיב הגיש תגובה לבקשה לביטול פסק דין בה טען  כי על בית המשפט להתעלם מכתב ההגנה שהוגש לתיק על ידי המבקשת ביום 22.1.08 משום שהוגש לאחר שניתן פסק דין כנגד המבקשת.

            כן טען כי דין הבקשה לביטול פסק דין להדחות על הסף משום שלא פורטו בתצהיר טענות ההגנה וכן העלה טענות לגבי תקינות כתב ההגנה.

5.         באשר לטענות המבקשת, טוען המשיב כי הסכמתו למתן ארכה הותנתה בשני תנאים מצטברים. המבקשת אינה טוענת כי התמלאו שני התנאים ולמעשה אין כל התייחסות לתנאי ב' המפורט בפקס מיום 23.12.07.

            מעצם העובדה כי המבקשת הגישה בקשה חד צדדית להארכת מועד להגשת כתב הגנה ברור כי הנתבעת לא ראתה עצמה כמי שקיבלה הסכמת המשיב להארכת מועד.

            מה שהיה בתיק במועד מתן פסק הדין היא בקשה למתן ארכה ובקשה כזו אינה מצדיקה את ה"ארכה מן הצדק" שהפסיקה העניקה לנתבע שהגיש את כתב הגנתו באיחור.